"שמעת על לידיה?" היא שואלת את נטע, "לידיה מקופת חולים? מה קרה לה?"  "לא, לידיה הקוראת בקפה".  "מה את מבלבלת לי עכשו את המוח עם 'קוראת בקפה'?" תוהה נטע,   "טוב, היא לא סתם קוראת בקפה, היא מדהימה, אין דבר שנסתר ממנה ומפניה!".   "וואלאק, מה זה אומר? למה את מספרת לי עליה?"  "אני מציעה שתלכי אליה, והיא תראה אם באמת דניאל רציני כלפייך והאם יש לכם עתיד ביחד".  "את מציעה שאני אלך לבעלת אוב כדי לשמוע על עתידי?! מה את צוחקת עלי?!" מתעצבנת נטע, "בכלל לא צוחקת עלייך. הייתי אצלה פעמיים, ודרך אגב הייתי גם אצל קוראת בטארוט, והן עזרו לי מאד. את זוכרת שהייתי במשבר בגלל מואב? לידיה אמרה לי מה יקרה והיא צדקה בהכל. בפעם השנייה כבר הקשבתי יותר ופעלתי בהתאם והצלתי לעצמי את התחת. אז תנסי. מה יש לך להפסיד?" 

נטע שותקת וחושבת שאם ורד, הבחורה הכי שתי רגליים על הקרקע והכי נבונה שהיא מכירה, עורכת דין מאחד המשרדים המובילים, מקשיבה לקוראת בקפה, באמת מה יש לה להפסיד. מכסימום תהייה לה חוויה 'אנתרופולוגית'. זאת ההגדרה שהיא נותנת לכל מפגש עם אחרים ממקומות ורקע שרחוקים ממנה. הרבה פעמים היא משועשעת מהשפה ומדעתם עליה ועל חבריה – "גברת דוקטור שבטח יודעת הכל ומבינה טוב מה הולך לי בראש, יעני, יש לך עיניים לייזר". הלוואי והיו לי, אז הייתי יודעת אם דניאל אומר באמת שהוא החליט להיות אתי, או שרק מורח אותי ב"מתגעגע" וכביכול דואג לי, כפי שורד רומזת.  והיא מחליטה לשמוע בקולה ולקבוע עם לידיה. 

יומיים אחר כך היא עומדת מול מגדל חדיש בלב העיר ומבטה מוליך מעלה מעלה לקומות הגבוהות. הבטן כואבת לה, כנראה מהמתח, והרעיון שקוראת בקפה גרה בדירה כזאת מיופייפת במגדל מבוקש, מאד מעצבנן אותה. איך היא יכולה להרשות לעצמה לגור כאן, היא חושבת. על כמה אנשים צריך לעבוד לכדי לשלם 10 מיליון שקל לדירה פה?! ובכלל היא "לידיה", שזה לא ברור מאיזו עדה היא. עד היום שמעתי רק על קוראות בקפה ביפו, ובהתקווה ואולי באיזה כפר בגליל. ממתי אשכנזיות עשירות  עוסקות בתחום?!  מבולבלת מאד היא מטפסת במעלית לקומה 22 במגדל במרכז העיר. על הדלת של דירה 53, אין שם. היא מהססת ודופקת בעדינות, אולי זאת טעות, אבל הדלת נפתחת מיד ואשה תמירה עומדת ממלאה את כל מסגרת הדלת, "תכנסי" היא אומרת בקול אלט נמוך, "אני לידיה". יש לה שיער ארוך ושחור כעורב, שמקיף פנים לבנות מאד ועיניים באיפור כבד, הגבות מעוצבות כמקובל ועל גופה הארוך והדק היא עוטה אוברול שחור מבריק, עם פסי כסף בשרוולים. היא מהממת, חושבת נטע נושמת עמוקות ומתרגשת,  היא נראית כמו מורטישה אדאמס, שנחתה מהבית המפלצתי שלה בתל אביב, עשתה עלייה; מעניין אם יש לה יד מטיילת בבית ואולי וונדסדיי הולכת לבית הספר "המגינים" בשכונה. והיא מחייכת ללידיה שלא נראית שותפה לשמחה. 

אחרי ששתתה את כוס הקפה השחור שהכינה לה, המתינו מעט כשהכוס הפוכה,  ונטע שאינה אוהבת שתיקות, ניסתה לדובב את האישה מולה. "היום קשה לי", אומרת הקוראת, " קרה משהו לאחי". "מה קרה לאחיך?" היא שואלת, "אני לא יודעת, אבל אני יודעת שקרה לו משהו. הוא לא עונה מהבוקר מוקדם, והוא תמיד עונה. בטח קרה לו משהו." "במה הוא עוסק?" היא שואלת את לידיה, שנראית מאד פגיעה בתוך הכורסא הגדולה. "הוא דייג בטבריה", ומיד היא הופכת את הספל של נטע. לאחר מספר שניות או דקות לידיה מרימה את ראשה ואומרת בטון נוזף: "מה את חושבת לעצמך?! שהם צנחנים? !" "מי? " אומרת נטע במבוכה, "הגברים". "הגברים?" "כן, הגברים! את צריכה לצאת, ליזום, את צריכה אהבה!" היא מודיעה לה בתקיפות ומיישרת את גווה הארוך, "את חושבת שהם יצנחו לך למרפסת?!".    

  נטע לא מבינה. "יש לי אהבה" היא אומרת. צחוקה של לידיה נשמע כמו שהיא מדמיינת את המכשפות ממקבת, או כמו קרקור של תרנגולת זקנה "חחח, זה שאת אוהבת מישהו זה לא אומר שיש לך אהבה. את אוהבת מישהו שיש לו את ה -שם בשם שלו, נכון?" נטע הנדהמת מהנהנת. לידיה לא טורחת לשאול מה השם המדויק של מושא אהבתה, "תעזבי" היא אומרת, "הוא לא האהבה בשבילך. הוא לא יבוא לחיות איתך. לא פנוי, האיש הזה. הוא רוצה אותך, אבל גם אחרות. תחפשי מישהו אחר." נטע מרגישה שתיכף היא מתחילה לבכות. היא רוצה להתווכח עם הבעלת האוב הזאת, אבל משום מה היא שותקת ומסתכלת על לידיה בתחינה, וזאת ממשיכה "יש עץ חזק מאד ועתיק ששומר עלייך. הענפים שלו מסוככים והשרשים דואגים שלא תתנתקי ולא תתבלבלי.  את מכירה עץ גדול וחזק במשפחה שלך? הוא דואג שתהיי בריאה ותחיי חיים ארוכים ויהיה לך אושר, ואהבה גדולה עוד פעם בחייך." 

"סבתא שלי הייתה בוים מהבית, שזה עץ בגרמנית ויידיש והיא התחתנה עם סבא שלי שבא ממשפחת גרינבוים, שזה עץ ירוק". לידיה מגחכת, "נו, יש יער ששומר עלייך. את תהיי בסדר, רק שכדאי שתתחילי להיות יותר פעילה ותפסיקי לחכות לאביר לבן ". ואז היא עוברת לדבר על הבריאות של נטע "שתהייה בסדר, יהיה לך איזה ניתוח, אבל יעבור בשלום" , מה שגורם לנטע לדאוג באמת, כי אין לה מושג שיש לה בעייה בריאותית, ואז לידיה מתארת באריכות ובדיוק מעורר השתאות את הילדים "מיוחדים אחד אחד, יביאו לך נחת רבה" , ועל העבודה שלה היא אומרת "תיזהרי ממישהו עם א' בשם שלו", שזה כמעט כל מי שעובד עם נטע. 

אחר הצהריים, הודיעו בחדשות ששני דייגים טבעו בכנרת, כשסירתם התהפכה. גופותיהם נמצאו בשפך הירדן. 

דניאל שלח עוד הודעה "מתוקה שלי, את אתי?" ונטע ענתה, "לא, וגם אתה לא אתי. שיהיו לך חיים טובים".  דניאל לא הגיב. 

באותו ערב הלכה עם ורד לפאב,. בשבוע אחרי הלכה לקוראת בטארוט והיא הודיעה לה שיש מישהו שמכרכר סביבה. היא לא הצליחה לחשוב מי זה יכול להיות, "טוב, אחכה בסבלנות" צחקה ונסעה לטיול פנויים/פנויות לברצלונה.