קצת על עצמי...

נולדתי בתל אביב וגדלתי בה וביישוב אזור.

על ילדותי והתבגרותי כתבתי בספר ״בילי חיה״ שהוא ביוגרפיה בדיונית, בחלקה.

אני בוגרת אוניברסיטה בספרות (תורת הספרות הכללית מחזור ראשון), פסיכולוגיה חברתית ועבודה סוציאלית. 

עבדתי 30 שנה באגף השיקום של משרד הביטחון - בטיפול וניהול הסיוע למשפחות שכולות, אלמנות, אחים ויתומים ובנכי צה״ל ומשפחותיהם.

הייתי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בישראל. 

עם פרישתי, החלטתי להתמקד באהבתי הגדולה - ספרים: אני מרצה בכל הארץ על ספרים - בחוגים פרטיים, במתנ״סים ובמועדונים. הקמתי מועדון קריאה בשכונת מגורי בתל אביב, והיום אני מרצה מטעם ׳בית אריאלה׳ גם בזום שפתוח לקהל הרחב. 

 לאחר אירועי השבעה באוקטובר, התנדבתי לטפל בניצולי ה'נובה' ובבני משפחותיהם ובמשפחות שכולות.

בעקבות ההתנסות הזאת כתבתי עם חבר, הסופר יוני ברקאי,  את הספר ״חושך על פני תהום״. 

מוזמנים לפנות אלי להזמנת הרצאה או סדרת הרצאות, ניהול מועדון קריאה או בכל נושא אחר שבתחומי התמחותי

לזכרם

בשנת 2005 ייסדתי את "קרן עמי דוויק למען הנוער" לזכר בן זוגי, השופט המחוזי עמי (עמיחי) דוויק, שהיה גם יו"ר תנועת הצופים. הקרן פועלת לסייע לגופים או ליחידים התורמים לחינוך לשוויון, למנהיגות ולנוער. בין היתר קיימה תוכניות בשיתוף הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

אחי האהוב, רב סרן עודד חרמוני, נפל ביום השני למלחמת יום הכיפורים.
בחייו הקצרים הוא הצליח לשנות לטובה מסלול חייהם של צעירים רבים, כפי שניתן לקרוא בעמוד לזכרו באתר יזכור.
אין לשער, מה היה מצליח להשיג לו היה זוכה להאריך ימים.
אלו מספר דברים שנשאתי כשהתבקשתי לדבר אודותיו בטקס מלגות של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב.

נשארתי עם האחריות לספר. לספר לדור הצעיר – לנכדים, לתלמידים, לחיילים, למי שלא זכה להכיר מי היו אחינו וילדינו והבעלים והאבות,כל הנופלים - מה הם כבר לא יהיו. מה הם יכולים היו להיות. זאת חובתי וחובתנו לספר, כי חיינו היו יכולים להיות כל כך אחרים אם לא היינו בזבזנים כל כך, מבזבזים חיי אדם, חייהם של אהובים ואוהבים, אם הייתה ארצנו מלאה אהבה ואושר, ושלום ואחווה, ולא כל כך הרבה כאב. 

אלו מספר דברים שנשאתי במפגש משפחות שכולות שמארגן חיל החינוך.