הילדה שרצתה להיות הנכדה של סבא יפו

הבית של סבים יפו היה בסמטה השנייה אחרי שעוברים את סוף השדירה ואת רחוב אילת.  ריח של עוגיות מתוקות, כאלו עם שוקולד באמצע ועליו טיפת ריבה אדומה מהמאפייה בסימטה, אפף את כל הבית וסמן לנו את הדרך.

המדרגות הובילו למעלה אל מרפסת ענקית, מרוצפת באריחים מצויירים, שהייתה חשוכה.

בקצה המרפסת, אחרי חבלי הכביסה, היו חלון ודלת מוארים וקולות צחוק עלו מהחדר. סבתא יפו פתחה את הדלת. 'שלום מימע' אמרה אמא ונתנה לה נשיקה. 'שלום מאיין טאייער, שבוע טוב' חייכה סבתא הקטנטונת. צמה אפורה מגולגלת מאחורי ראשה והסינור קשור מתחת לחזה, חובק את הבטן הבולטת. 'שלום ושבוע טוב יענקל ובאשע' אמר סבא בחיוך עדין וכל הישובים סביב  השולחן - דוד שלום ודודה פניה ודוד רובן ודודה פנינה הצטרפו אליו. שתי ידיים נשלחו מתחת לשולחן ותפסו את רגלי  'תרדי כבר למטה שלא נראה לך את התחתונים' נהם דודו מלמטה ורמי מחרה אחריו ומגחך 'תחתונים תחתונים ורודים ופרחוניים'. 'שתוק טיפש' נהמתי חזרה בעודי מתגלשת לממלכה שלנו שמתחת. 

סבתא פתחה מיד ב'גוואלד, למה הילדה לא אוכלת משהו לפני שתשחק', ואבא אמר שאני לא נראית שלעכט ומה הבעייה, ופנינה שתפקידה הקבוע היה להרגיע את הרוחות העמיסה דג מלוח ומלפפון ולחם שחור חם על צלחת ושלחה אלי אל מתחת לשולחן. הרגליים של פנינה היו מאד דומות לרגליים של השולחן, חוץ מהצבע, ושאלתי את דודו אם גם לו יש רגלים מעץ. דודו התעצבן ושלח לי סטירה. שתי בעיטות לבטן החזירו אותו למקומו ואני התיישבתי לאכול את המטעמים. סבא שאל את אמא ווס ערצעך ואבא ענה במקומה, כמו תמיד. 

גם כששאלתי את אמא על אלו שבתמונות החומות "שלא זכו ונשארו שם", אבא היה עונה במקומה והוא אפילו לא הכיר אותם. אבל ככה זה היה ביניהם. לימים למדתי לחכות שהוא לא יהיה בבית כדי לשאול ולשמוע מאמא על חנהלה 'שלי' ומלכעלה,מאיין שיינע, ומענדל ופישל 'הגאון'. 

הם היו האחים האמיתיים שלה. שלום ורובן ופניה ופנינה לא היו אמיתיים.

גם אני לא הייתי רוצה שדודו ורמי ויורם ורפי ונתנלה יהיו האחים שלי. אני העדפתי את  אודי, אפילו שהוא לא רצה שאני אלך איתו לאף מקום, כי ידוע שאח אמיתי זה יותר חשוב והוא ישמור עלי תמיד. 

דודו אמר שעוד מעט חנוכה וחנוכה זה חג חשוב.

 'ומה כזה חשוב בחנוכה

 'בחנוכה סבא נותן לי חנוכע געלט'. 

'מה זה?' 

'זה כסף שנותנים לילדים, אבל לא לכולם, רק לנכדים ואת לא תקבלי'.

 'למה אני לא אקבל?'

 'כי את לא נכדה של סבא,לא! רק אניורמי, ונתנלה, ורפי ודבורה.. 

וכבר הוא הולך ומונה את כולם ורק אותי השאיר בחוץ. 

לא הסכמתי לותר על שייכותי לנכדים, זה פשוט לא היה אפשרי, ומיד הודעתי שאנחנו בלב ים והספינה שטה והנה אנחנו בסערה ועוד שנייה ואני דואגת שגל גדול ישטוף את דודו הספן ורק אני החובלת ורמי הספן, שזכה לתואר "אמיץ", נשארנו. ' עכשו שאתה לא כאן אני כן נכדה'

והעפתי אותו חזרה לים הסוער. דודו התנפל עלי באגרופים והנה אני נמשית מהמים ע"י סבא שמושיב אותי על הברכיים, נותן לי נשיקה וסבתא רצה אלי עם כוס בירה שחורה ועוגייה עם שוקולד באמצע ועליה טיפת ריבה אדומה ודודו מקבל פליק מאבא שלו, והנעימות שבה ועוטפת אותי.

סבא הוריד את המנדולינה מהקיר וכולנו שרנו איתו 'זמר זמר לך' וב'אלף פרחים לפתע יפרחו' הרגשתי שאני מתרוממת למעלה למעלה וכבר רציתי שיהיה חנוכה.

התחתנתי בנר שלישי. כמנהג משפחתי, לא ראיתי את חתני כבר שלושה ימים קודם, ומצאנו עצמנו בערב חג החנוכה בחוג המצומצם שלנו – אבא ואמא, אודי ואני. החנוכה האחרון שלנו כרווקים. אבא שאל מה אני רוצה לעשות, כי אני כלה ומותר לי לבקש הכל, ביקשתי מאבא לנסוע לסבא יפו. 

הוא כבר גר מזמן בבת ים, אבל אי אפשר לקרוא למישהו סבא בת-ים. 

בחוץ ירד מבול, והיו שטפונות בתל אביב וקיווינו שזה יעבור עד החתונה. 

סבא יפו גר בקומת קרקע בבניין שיכון עם הרבה כניסות. מעליו התנוססו ארבע קומות של חבלי כביסה ותריסולים ירקרקים. בכניסה לחצר הייתה שלולית ענק ונפש חיה לא נראתה. 

הסבתא החדשה פתחה את הדלת ואמרה אוי גוועלד, תכנסו, תהיו באלט פאקילט, שזה היה הזמנה להיכנס מהר לפני שנקבל דלקת ריאות. 

אמא לא נתנה לה נשיקה ולא אמרה שלום מימע והישישונת הקטנטונת, שהייתה דומה להפליא לסבתא יפו,רק עם עיניים כחולות, לא אמרה מיין טאייער. 

סבא יפו ישב על הספה כולו עגמומי. החנוכיה עמדה לפניו ונרותיה עדיין לא דלקו. הוא  חייך אלינו ואמר הוי באשע ויענקל, חג שמח, קינדער מיין טאייער. ולא ידעתי אם התכוון אליהם או אלינו, אבל הרגשתי שהוא מתרגש לכבודנו ושמח שבאנו. לאחר הנרות הללו ומעוז צור שרנו ורקדנו סביבון סוב סוב סוב ובאנו חושך ועשינו רעש כמו גדוד. הסבתא החדשה הגישה לביבות חמות ומתוקות. סבא אמר שהוא חושב שאנחנו כבר גדולים מדי בשביל חנוכע געלט, אבל הוריד את המנדולינה ושרנו יחד, במתיקות ובכוונה רבה את  'זמר זמר לך'. ואף אחד מהנכדים האחרים לא היה.  

רק אני. ואודי.  

פעם אחרונה יחד בחנוכה ופעם אחרונה אצל סבא.